פרשת שמות, שמות, פרקים א-ו

14.1.17 ט"ז טבת תשע"ז

 

על חמלה והיעדרה

הרבָּה אורנה פילץ

 

שני הפרקים הראשונים של ספר שמות מספרים על מעשים אכזריים קשים, וגם על מעשים של הצלה, חמלה וחסד.

אכזריות

המלך החדש של מצרים מתנכל לבני משפחתו של יוסף. עוד לפני תיאור סדרת הפעולות האכזריות שהוא נוקט נגדם מוצגת גישתו כלפיהם: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות, א, ח- ט).המלך החדש של מצרים "לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". קשה להאמין שהמלך לא ידע שהיה עבד עברי שחולץ מבית האסורים במצרים, הציל את מצרים בשנות הרעב ותרם לעושר של מלכהּ, אבל הוא בחר לשכוח, להיות כפוי טובה, "לא לדעת".

המלך החדש פועל מתוך פחד. בעבר יוסף הציל את מצרים, אבל זה היה בעבר. מה יהיה בעתיד? האם יהיה אפשר לבטוח בזרים?

בתינוקות של בני משפחת יוסף הוא רואה לוחמי אויב פוטנציאלים, כלומר איום.

פרעה החדש הוא הראשון המכנה את בני ישראל "עם". לא עוד בני משפחה אלא עם זר, אחר. אנחנו העם המצרי, ואילו הם בני עם אחר. הוא מדגיש את האחרוּת ואת הנפרדות בין המצרים לבין עם ישראל.

ככה עובדת האכזריות – מחיקת הטוב, יהירות והתנשאות, ראיית האחר כנפרד ושונה, פחד ואיום.

חמלה

בתו של אותו המלך עצמו מצילה תינוק עברי שהוטמן בתיבה כדי להצילו מגזרות אביה: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר, וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות, ב, ה-ו).

בת פרעה מתבוננת ומקשיבה, היא רואה ושומעת, עם החושים ועם הלב. כשהיא מתבוננת בתופעה שאביה נחרד כל כך ממנה, צאצא עברי, היא אינה רואה בו גורם זר ומאיים, היא רואה יצור אנושי קטן, חלש ופגיע. שלוש פעמים הפסוק מדגיש "ילד", "נער", "מילדֵי". התינוק בוכה, היא חומלת עליו, מושיטה לו יד, מצילה את חייו.  

באנגלית חמלה היא Compassion. מילה זו מורכבת מ־com ומ־passion. משמעות התחילית com היא יחד, בשיתוף, בהשתתפות. משמעותה המקורית של passion, שמקורה בלטינית, הוא סבל. חמלה, Com-passion, היא נשיאה משותפת עם זולתי במעמסה, בסבל. כלומר, החמלה היא תוצאה של השתתפות בסבל ובצער, הנכונות להתקרב אל הסבל ולעזור לשאת אותו. החמלה באה לידי ביטוי ברגש, בכוונה ובהתנהגות.

בכולנו יש קול כזה, רצון כזה להיטיב, לעזור ולתמוך בסובל, אבל לא תמיד אנחנו מקשיבים לקול הזה. לפעמים אנחנו חומלים על הסובל והזקוק, ולפעמים אנחנו מקשיחים את לבנו ומתעלמים מהסבל, ואפילו פוגעים ופוגעים בכוונה.

על פי שני הפרקים הראשונים בספר שמות, ההתבוננות, ההקשבה, ההזדהות, ראיית החולשה והפגיעות הם המאפשרות את הפעולה החומלת.

הפחד, האיום, היוהרה, תחושת הנפרדות, הריחוק והאחרות הם שאחראים לפעולה הפוגעת.

אנחנו יכולים לבחון את ההתנהלות שלנו בכיתה, בחברה ובמשפחה ולשים לב: מה עוזר לנו לנהוג בחמלה? מה מאפשר לנו לשמוע את הבכי הגלוי או הנסתר של הזולת? ואילו גישות ועמדות מרחיקות אותנו מ"האני החומל" שלנו?

על הכותבת:
הרבה אורנה פילץ
– בוגרת ההיברו יוניון קולג' (HUC) בירושלים ובעלת תואר שני בספרות השוואתית מאוניברסיטת תל אביב. היא עוסקת בעיקר בכתיבה, בהנחיית קבוצות לימוד ובהרצאות. מנחה מפגשי אמהות ובנות מצווה בבתי ספר תל"י. אורנה פילץ היא מחברת הספר "את ואני. אמא ובת מצווה", ולאחרונה יצא לאור ספרה השני, "מרים ספרי לי את", שזכה במענק מפעל הפיס לספרות ילדים מקורית לשנת 2016, ונבחר לרשימת הספרים המומלצים של משרד החינוך לשנת תשע"ז.

לפרטים נוספים על הספר "מרים ספרי לי את"- לחץ/י כאן.

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

לא קיבלת את המייל מאיתנו, אך היית רוצה להצטרף ולקבל בכל שבוע את "פותחים שבוע"?
להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן