פרשת קרח, במדבר, פרקים טז-יח

17.6.17 כ"ג סיון תשע"ז

הרבה חן בן אור צפוני

אחרי הִבָּלעם של קורח ועדתו באדמה אנו עדים למסכת תלונות חדשה של העם. משה ואהרון נקראים לאוהל מועד, ושם אומר להם אלוהים: "הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר, יז, י). משה מבין שיש כאן סכנה רצינית ושולח את אהרון לנסות לכפר על זעמו של האל. אהרון יוצא  ומגלה שהחלה מגפה ואנשים החלו למות. אהרון רץ, נעמד בתוך הקהל ומקיים את טקס הכפרה. לאחר מכן נלמד כי 14,700 איש ימותו שם, אבל ברגע ההוא, בתוך כל הכאוס: "וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (שם, פסוק יג).

מה הוא עשה שם? מה זאת אומרת לעמוד בין המתים ובין החיים???

פירוש אור החיים אומר: "תפסו למלאך המשחית ומנעו מהשחית. ומנה המומתים לבל יוסיף… שהגביל מספר המתים מבין החיים לבל יוסיף הכות עוד". כלומר, אהרון נעשה לחומה אנושית שאינה מאפשרת למלאך המוות לגעת באנשים.

רבי  יצחק עראמה, בחיבורו "עקדת יצחק", מביא הסבר אחר: "כי העניין הראשון הוא לעורר אותם… בעמוֹד אדם על עצמו, והתבוֹנֵנוֹ בין המתים והחיים, וכמו שאמר קהלת: "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" – דברים של מיתה, ואמרו 'הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת ולאן אתה הולך'… (משנה, אבות ג, א) שאמר ראשונה: 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים' (תהלים, לד,  יג) ועם זה נעצרה המגפה לגמרי". 

כלומר, אהרון עמד בגופו בין המתים לבין החיים, התפלל, עשה חשבון נפש על מהות החיים. שלא כמו בפרשנותו של אור החיים, לפי ר' עראמה אהרון לא חצץ בין החיים למוות, אלא חיבר, נתן את לבו.

Jewish_gathering_at_Tomb_of_Zacharieh,_Kebron (1) (Large)

חתונה יהודית בהר הזיתים. תמונה משנת 1865 – חופה של יתום ויתומה בבית הקברות כסגולה אשכנזית לעצירת מגפה שפשטה בירושלים באותה שנה. לקריאה נוספת על "חתונה שחורה" לחץ כאן 
G. Eric and Edith Matson Photograph Collection, Library of Congress, Reproduction Number: LC-DIG-matpc-04804

"טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" (קהלת, ז, ב). הנטייה המקובלת היא לחשוב על המוות כעל אירוע סופי ומאיים. חיים ומוות נתפסים כשני דברים מנוגדים זה לזה. המוות, על פי רוב, נתפס כאויב החיים. מתוך כך, בתרבות שלנו הכחשת המוות היא עניין שגור, אנו משתדלים להימנע ממפגש עם המוות ועם קרוביו, החולי וההזדקנות.
זה לא נעים, לא רצוי, מאיים ומדכא. בלכתנו בדרך בשוכבנו ובקומנו אנו מנסים להרחיק מאתנו את המוות באמצעות "אנטי אייג'ינג", חדרי הכושר, ניתוחים פלסטיים, ובאמצעים יצירתיים רבים אחרים. אבל נראה שכל מי שנולד גם מת, ולכן המאבק במוות והניסיון לנצחו אינו מוביל לניצחון; עם כל רגע שחולף הזמן הולך ואוזל. פשוט ככה זה. אם אהרון ינסה לעצור את המוות, להילחם בו, אין ספק שיכשל. על פי פירושו של  ר' עראמה, ההבנה הזאת מעלה את השאלה איך לחיות – "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים?", כיצד אני רוצה להעביר את שארית זמני בחיים האלה? ראיית הזמן המתקצר מסייעת לנו לבחור איך אנחנו רוצים לחיות את שארית חיינו.

שמעתי סיפור על שני כוהני דת זקנים שהגיעו אל הבודהה וקוננו לפניו שבחייהם לא הפליאו לעשות מעשי חסד גדולים, ולא השיגו הישגים רוחניים רבי רושם. הם כבר ישישים, גופם קמל, ואין הם יודעים מה יעלה בגורלם. הבודהה שמע את דבריהם, אך לא אמר ולו מילה אחת של נחמה, אלא להפך, הוא אישר את דבריהם וגם חזר עליהם: "אכן, זקנים אתם וישישים, גופכם קמל ומתדלדל ובחייכם לא הפלאתם לעשות מעשי חסד גדולים ולא השגתם הישגים רוחניים רבי רושם. ובכן, התחילו עכשיו". הבודהה הציע להם לשנות את  המצב בעזרת תיקון מעשי מאוד בשארית חייהם.
העמידה בין החיים למתים היא מסע חיינו מרגע לידתנו ועד סופם. בעיון בפרשת קורח אני מבקשת להזמין אתכם לרגעים של התבוננות בהזדמנות שהעמידה זו מביאה לנו.

על הכותבת:
הרבה חן בן אור צפוני
משמשת כרבה בקהילת רענן בית שמואלי ברעננה, נעה בין המרחב הכפרי לעירוני, אם לשלושה ילדים, זה שנים רבות מלווה רוחנית בבתי ספר תל"י.


לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לקבלת מייל שבועי- לחץ/י כאן