פרשת נח, בראשית, פרקים ו-יא

1.11.16 - ל' בתשרי תשע"ז

פותחים שבוע

ד"ר איתן שיקלי

"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" [בראשית, ו', ז'].

בכמה מקומות לאורך פירושו לספר בראשית, מבהיר ומסביר לנו רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש- פרשן חשוב של סוף המאה ה-19 ומי שנחשב למייסד הניאו-אורתודוקסיה] את המילה "תמים" המופיעה לראשונה בפרשתנו.

"מי ששומר על טהרתו גם בסיפוק הרצונות הגשמיים הרי הוא תמים דרך… התמים מאחד את כל שאיפותיו ושולט בהן מליבו פנימה, רצון מוסרי אחד שולט בכל שאיפותיו, פיתוי חיצוני לא יפקיע אותן משלטונו ושלמותו המוסרית לא תיפגם".

בפרשת לך לך מופיעה המילה "תמים" בפעם השנייה: ויהיה אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" [בראשית, י"ז, א'].

גם כאן ממשיך רש"ר בקו שהוא נקט בפירושו הקודם ומציע לנו להבין את המילה תמים כנגזרת מהשורש ת.מ.ם שהוראתה: "לחדול מעשות [מהשורש "תום"] ….אמור מעתה: התמים מגיע עד גבול ההיתר והמצווה-ושם עומד על עמדו…התמים מקיים בעצמו: "לא תוסיף ולא תגרע" –לא פחות ולא יותר.
מידת התמימות באדם מקבילה למידת אל "שדי". כל הנבראים – אינם יכולים לחרוג מן התחום: משהאל קרא אליהם "די"- אין הם יכולים לעבור את הגבול. ואילו ליהודי נאמר: ברצונך החופשי קרא "די" לעצמך: במקום שה' אמר לך "די" –שם אמור די לעצמך. הנה זו תמצית כל היהדות. כל התורה אינה אלא קריאת "די" שה' קרא לאדם .
על שם כך נקרא החטא "עברה"- אין אדם חוטא אלא אם כן עבר את הגבול הזה… הנה זה היסוד של המצווה בישראל. "התנהג בחירות לפנים מן התחום, במסגרת הגבולות שה' קבעם".

מכאן מגיע הרש"ר לתאר את ייחודיותו של אברהם על סמך מדרש המופיע במסכת נדרים [לב, ע"ב] : "בתחילה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים [הגימטרייה של השם אברם היא רמ"ג] ולסוף המליכו על רמ"ח אברים [הכוונה להוספת האות ה' לשמו הקודם "אברם" שיוצרת גימטרייה "רמ"ח] אלו הן שתי עיניים, ושתי אוזניים וראש הגויה… עכשיו הוטל על אברהם לשלוט על החושים שרוב בני אדם הולכים אחריהם בעוורון – הם יימסרו בכח הברית לשליטתו החופשית של כח הרצון האנושי….לכולם יאמר בשם ה': די !…

אם כך, לפי פרוש רש"ר, התמימות של נוח ושל אברהם דומה במהותה: יכולת שליטה על היצר ולומר לחושים ולדחפים שלנו "די".

ומה ההבדל ביניהם? כאן אנו מזדקקים להבחנה שעושה החסידות בין "צדיק בתנור וצדיק בפרווה"!

ההבדל איננו בעוצמת החום היוצאת מהתנור אלא במי שזוכה ליהנות מהחום הזה. הצדיק המתכסה בפרווה זוכה לחמם רק את עצמו ולשמור על חום גופו שלו ואילו הצדיק היוקד כתנור מפיץ חום ואור סביבו וכל המצוי בקרבתו זוכה ליהנות מכך. כשהודיע הקב"ה לנח שהוא עומד להביא מבול לעולם, נח שתק ולא ביקש רחמים. לעומתו, אברהם יצא להגן על אנשי סדום באומרו – "האף תספה צדיק עם רשע".

ראוי לנו, מחנכי תל"י, ללמד מגיל צעיר את ערך "התמימות" ברוחו של רש"ר, ולאמץ את גישתו של אברהם אבינו, לבעור כתנור המחמם את כל סביבתו ולהדליק אור קטן עד שתהיה השלהבת עולה מאליה ותפיץ חום, אור ואהבת ישראל בכל מרחבי ארצנו.

 

על הכותב:

ד"ר איתן שיקלי מנהל את קרן תל"י משנת 1994. כמו כן, הוא מלמד במכון שכטר למדעי היהדות ובמכללת אורנים חינוך יהודי, תפילה ותחומים הנושקים לרוחניות, יהדות וחינוך. הוסמך לרבנות בשנת 1991 אך העדיף לחזור "לריבונות" רוחנית ואינטלקטואלית בשנת 2000. עלה ארצה מצרפת ביום הולדתו ה-19, אב לשלוש, סב לארבעה.

 

לתגובות והערות- לחץ כאן

לקריאת פרשת בראשית ב-"פותחים שבוע" לחץ/י כאן