פרשת לך לך, בראשית, פרקים יב-יז

7.11.16 - ו' חשון תשע"ז

מורשתו האמתית של אברהם

מורן פלד

 

במורשת היהודית, וגם באסלאם ובנצרות, אברהם אבינו הוא דמות מופת שהנחילה לעולם את האמונה באל אחד.

אולם נוטים לשכוח ששני המעמדות הגדולים שהערכתנו את אברהם מושתתת עליהם הם מעמדות בעייתיים מאוד. המעמד הראשון הוא הציווי האלוהי "לךְ לךָ" בתחילת הפרשה שלנו, והמעמד השני הוא, כמובן, עקדת יצחק.

"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א) מצוֻוה אברהם במעמד הראשון. כלומר, לעזוב את הכול – את הארץ שלו, את המולדת שלו, את בית אביו, וללכת לארץ הממשית והרוחנית שיראה לו האל.

במעמד השני אברהם מצווה להעלות את בנו קורבן לאל: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (כב, ב).

הדמיון בין שני המעמדות בולט גם בשפה: השימוש בביטוי "לך לך" וההדרגתית של הציווי – מהארץ למולדת, ומהמולדת – למשפחה ולמורשת. וגם בפרשת/סיפור העקדה יש הדרגתיות, ומדרש בראשית רבה מדגיש אותה: "את בנך" (ואברהם שואל: "ישמעאל או יצחק?"); "את יחידך!" ("שניהם יחידים לאימותיהם"); "אשר אהבת" ("את שניהם אני אוהב"); "את יצחק!".

בשני המעמדות דרישות האל הן דרישות חריגות: בראשון – עזוב את ה-כול! – את מקום הולדתך, את התרבות שלך, את המורשת המשפחתית – ולך אל הלא־נודע. בשני – הרוג את בנך! ועוד את הבן המיוחד והמובטח שאמור להמשיך את זרעך ואת מורשתך.

האם ייתכן שהגאווה שלנו במורשתו של אברהם נובעת מכך שאיננו מבינים את מורשתו האמתית?!

האם נהיה מוכנים לנטוש את המשפחה שלנו, את מורשת אבותינו, את ארץ אבותינו, את התרבות שלנו, למען הלא־נודע? האם נהיה מוכנים להרוג את ילדנו למען ערך כזה או אחר?

אברהם של המקרא הוא דמות שנועדה למלא את ייעודה הרוחני מילוי קיצוני ובלתי מתפשר. אברהם מגשים את הציווי האלוהי הגשמה מוחלטת, קורעת לב, מתוך שבירה של המקובל והליכה אל הלא־נודע – הן בפרשת "לך לך" הן בסיפור העקדה.

אם כך, מהי מורשתו האמתית של אברהם, ואיך אפשר לחנך לאורה? האם אפשר לחזור שוב על אותן "מנטרות": "אבי האמונה באל אחד", "המורשת משותפת לכל/לשלוש הדתות", "קדושתה של ארץ ישראל", "אברהם מכניס האורחים"?!

או שמורשתו האמתית של אברהם היא פעולה בלתי מתפשרת על פי צו הלב (רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, מפרש את "לך לך" – "לך לעצמיותך, לך לגלות את השורש הפנימי שלך"), או הצו הרוחני האישי, הבלתי מתפשר, שובר המוסכמות, זה שעשוי לנתק אותנו מכל מה שלמדנו ואנחנו מכירים – אל ארץ חדשה ובלתי נודעת של חוויה רוחנית ודתית?

תלמידינו יכולים וצריכים להבין את השניות הזאת בדמותו של אברהם: מצד אחד הוא מייצג את המורשת שלנו, יהודים, ערבים ונוצרים, אך מהצד השני הוא גם מי שבועט במורשת, באומץ רב, בהליכה אל הלא־נודע, בבחינה של גבולות המקובל והלא־מקובל.

וכאן אפשר לשאול כל אחד ואחת: מהו כיוון ה"לך לך" שלכם, ואל איזו דמות של אברהם או של מורן או של כל אחד מאיתנו אנחנו מכוונים?

"לכו לכם", שולח אותנו אברהם אבינו, אל מסע למציאת התשובה – מסע של חיים שלמים, של מתח חריף ובלתי מתפשר בין חידוש לבין מסורת.

 

על הכותב:

מורן פלד מרכז את התחום של חינוך חווייתי ברשת תל"י.

בנוסף הוא עוסק בהדרכה פדגוגית וליווי רוחני בדרום ובירושלים.

בזמנו הפנוי מגיש מורן פינת רדיו שבועית של התפתחות אישית סביב מעגל השנה היהודי.

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן