פרשת חקת, במדבר, פרקים יט-כב

24.6.17 ר"ח תמוז תשע"ז

גילה בראשי

"כשמתה… נסתלק[ה]… וחזרה בזכות…"

בימים אלה אנו מסיימים את שנת הלימודים, וגם שנה של כתיבת אמרי שפר מאנשים רבים וטובים בנושאים מגוונים במדור "פותחים שבוע" של קרן תל"י.

זהו הזמן שכל מורה ומורה שואלת את עצמה, מה מכל המידע שלימדתי ומהערכים שהשתדלתי להקנות לתלמידיי יישארו איתם, האם הצלחתי להשריש את הדברים נכונה, כך שהידע והערכים יהיו מנת חלקם של תלמידיי גם לאחר שאפרד מהם?
או אולי, חלילה, הכול "ייעלם" ברגע שאעזוב אותם?

מפרשת השבוע, פרשת חוקת, אפשר ללמוד רעיון יפה העונה על השאלה הזאת.

בפרשה מסופר על "הסתלקותם" (סיום מסוג אחר) של שני אחים – מרים ואהרון.

בתלמוד כתוב: "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר –  בזכות מרים, עמוד ענן – בזכות אהרן, מן – בזכות משה" (בבלי, תענית ט ע"א).

האחים העניקו לנו "מתנות" בעלות אפיונים שונים ומגוונים. אפשר לראות בהן שילוב של חומר ורוח, מענה לצורך גופני קיומי ומענה ביטחוני, חומרים מוצקים, נוזלים ואף גזים; מתנות הניתנות במועדים קבועים וכאלה הנמצאות כל הזמן, מתנות היורדות מן השמים, ואחרות היוצאות מן האדמה, ועוד ועוד.

775px-PikiWiki_Israel_12265_Education_in_Israel

מזכרת מכיתה א'.
צילום: אילן גינזבורג, 1954. מקור: ארכיון מושב צופית

גם המורה מעניקה מגוון נתינות לתלמידיה, בעלות מאפיינים שונים ונלמדות בדרכים ובמתודות שונות. האם הנתינות האלה נשארות שייכות לנותן, ובשל כך עם עזיבתו תיפסקנה או תיעלמנה?

בהמשך המדרש כתוב: "ולכשמתה מרים נסתלק הבאר… "ולא היה מים לעדה" (במדבר, כ, ב), וחזרה בזכות שניהם [אהרן ומשה]. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וכו'… חזרו שניהם [המים וענני הכבוד] בזכות משה" (שם, שם).

לכאורה, הכול היה יכול "להסתלק" כלא היה, אך לא כך היה הדבר. משה ואהרון המשיכו בעבודת הבאר בדרך הקשה. הם נאלצו להכות בסלע, וכך עשה משה גם בהמשיכו את עבודת אהרון בענני הכבוד. כל אחד אימץ לו עבודות שהיו חדשות לו, וכך לא עצר את תהליך הלמידה.

"ולכן רק כשמשה התחיל גם בעבודה חדשה (שאינה שייכת אליו בעצם)… המשיך מה שאהרן המשיך בעבודתו המיוחדת לכך" (הרב ישכר דוד קלויזנר, בפירוש על לקוטי שיחות, חלק ד').

כך גם אנו בחיים הפרטיים והמקצועיים שלנו, בהיותנו הורים ואנשי מקצוע, עוזבים או עוברים ממקום אחד למקום אחר, מתפקיד לתפקיד, ובהוראה – גם מכיתה לכיתה.

בכל פעם אנו משתדלים להמשיך את עבודת קודמינו ולהוסיף עליה נדבך מקדם וייחודי לנו, וכשאנחנו עוברים הלאה אנו מצפים ומאמינים שהבאים אחרינו ימשיכו את העשייה שלנו, כמו שלושת הפרנסים בפרשתנו, גם אם היא "עבודה חדשה" בעבורם.

"מדרש" זה מעלה שאלה: האם אנחנו מאמצים ברצון עבודות חדשות לנו, מתוך הבנה שהן היו חשובות לאחר ויש להמשיך אותן?

חופשה נעימה לכל העוסקים במלאכת הקודש – החינוך.

על הכותבת
גילה בראשי היא רעיה למיכאל, אם לארבעה ילדים נפלאים וסבתא לנכדים רבים ומקסימים. ירושלמית גאה, דור שמיני בארץ ובירושלים. עשתה הסבה מתחום המחקר והוראת מדעים (כימיה ופיזיקה) להוראת יהדות, ועובדת בקרן תל"י משנת 1989 במגוון תפקידים – מנחה, רכזת הנחיה, יועצת פדגוגית ומנהלת מרחב.

 


לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לקבלת מייל שבועי- לחץ/י כאן