פרשת וישב, בראשית, פרקים לז-מ

18.12.16 י"ח כסלו תשע"ז

 

"אחדות מול אחידות במדינת ישראל"

הרב פרופ' דוד גולינקין

מה משותף לפרשת וישב וחג החנוכה?

בפרשת וישב אנו מתחילים לקרוא את הסיפור הטראגי על יוסף ואחיו (בראשית לז, ג-ד). על כך דרשו בתלמוד הבבלי: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים [כלומר, לא יעדיף בן אחד על בניו האחרים], שבשביל משקל שני סלעים מילת [=צמר נקי] שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".[1] מדרש זה מזהיר אותנו שהיעדר האחדות בין האחים הוביל לאסון; לולא אותו סכסוך לא היה יוסף נמכר למצרים ולא היו בני ישראל משתעבדים שם ארבע מאות שנה.

אכן, זהו אחד מן הלקחים הבסיסיים של חג החנוכה: פילוג פנימי מוביל לאסון לאומי. לפי המסופר בספר מקבים ב' (פרקים ד-ו), גזרות אנטיוכוס נגרמו בשל שנאת החינם ששררה בין הכוהנים הגדולים והמזימות שזממו זה נגד זה ללא הרף. בתגובה לכך כבש אנטיוכוס את ירושלים, הרג שמונים אלף איש, בזז את בית המקדש וטימא אותו, וגזר נגד דת ישראל.

לעומת זאת, נביאנו וחכמינו הדגישו פעם אחר פעם שהאחדות מובילה לגאולה. בשבת שאחרי חנוכה, בפרשת ויגש, נקרא בהפטרה את דברי יחזקאל הנביא, שניבא על איחודן מחדש של ממלכות יהודה וישראל (לז, טז-כב): "קח לך עץ אחד וכתוב עליו 'ליהודה'… ולקח עץ אחד וכתוב עליו 'ליוסף עץ אפרים'… וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידיך… כה אמר ה' אלהים: 'הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגוים… וקיבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ'…"

ראינו אפוא שהמסורת היהודית מתנגדת לפילוג ושואפת לאחדות. ברם, אל נחשוב שאחדות בעם דורשת אחידות מחשבתית. אדרבה, חכמינו סברו כי ריבוי הדעות הוא דבר טוב וחיובי בלימוד תורה, בבני אדם ובהלכה.

1) פלורליזם בתורה כיצד? חז"ל קבעו ש"שבעים פנים לתורה",[2] וכן דרשו בבית מדרשו של רבי ישמעאל: "'וכפטיש יפוצץ סלע' (ירמיהו כג, כט) – מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים".[3] כלומר, אותו פסוק מתפרש בכמה דרכים, ואין בכך שום פגם.

2) פלורליזם בבני אדם כיצד? שנינו במסכת ברכות: "תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים – שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה".[4] כלומר, מברכים את הקב"ה על שהוא יצר בני אדם השונים זה מזה בדעותיהם ובמראם!

3) פלורליזם בהלכה כיצד? חז"ל העריכו את הפלורליזם כל כך עד שאפילו שיבחו את המחלוקת ההלכתית! וכן אנו לומדים בירושלמי סנהדרין: "אמר רבי ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה, לא היתה לרגל עמידה… אמר [משה לפני הקב"ה]: רבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה? אמר לו: 'אחרי רבים להטות' (שמות כג, ב)…".[5] כלומר, משה רבנו ביקש תורה חתוכה שבה הלכות פסוקות וחד־משמעיות, אבל הקב"ה העדיף שהחכמים יתווכחו על כל פרט ויכריעו לפי דעת הרוב.

במדינת ישראל יש לנו בעיה כפולה ומכופלת. מצד אחד, אין אחדות; יש ויכוחים ומריבות אין־סופיים בין מפלגות, בין עדות ובין זרמים ביהדות. מצד שני, יש ניסיון מתמיד לכפות אחידות, הן בעניינים פוליטיים הן בענייני הלכה, כגון נישואין, גיטין, גיור וכשרות.

נסיים אפוא בשאלה: כיצד אנו יכולים לחנך לאחדות מבלי לכפות אחידות?

 

על הכותב:

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא הנשיא של שוחרי עמותות שכטר בע"מ. ומלמד תלמוד, מדרש והלכה במכון שכטר.

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

לא קיבלת את המייל מאיתנו, אך היית רוצה להצטרף ולקבל בכל שבוע את "פותחים שבוע"?
להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

 

[1]  בבלי, שבת, י, ע"ב ומקבילות.

[2]  במדבר רבה, יג, טו-טז.

[3]  בבלי, סנהדרין, לד, ע"א.

[4]  בבלי, ברכות, נח, ע"א.

[5]  ירושלמי, סנהדרין, ד, ב; כב ע"א.