פרשת וירא, בראשית, פרקים יח-כב

13.11.16- י"ב חשון תשע"ז

דינה טלר

נשבעת שניסיתי.

כשדקלה (מרכזת האיגרת "פותחים שבוע") ביקשה ממני לכתוב את האיגרת לשבוע זה היא הציעה שלא אעסוק דווקא בפרשת השבוע, אלא אחדד את המסר שהאיגרת נועדה להיות במה לדיון בנושאים רבים, כולל, כמובן, פרשת השבוע, אך לא רק בה. ואכן, לא חסרים נושאים מעניינים לעסוק בהם, אבל בלי לשים לב, מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב לפרשת השבוע. וזה הוביל אותי לשאלה: מה מושך כל כך בפרשת השבוע? מדוע, למשל, ספרי פרשת השבוע של תל"י הם הספרים המבוקשים ביותר מכל חומרי הלמידה שלנו?

כמה מחשבות…

  • אולי מקור העוצמה הזאת הוא העובדה שיהודים בכל קצוות תבל קוראים את אותה הפרשה באותה שבת – במבטא אמריקאי, מרוקאי, רוסי, או ישראלי… אך המילים העבריות זהות בכל מקום.
  • אולי העוצמה נובעת מהקביעות שבקריאת פרשת השבוע. בכל שבוע פרשה (לפעמים שתיים) – אפשר לסמוך על זה. והסיפור הוא תמיד אותו הסיפור המוכר ששמענו כבר כמה וכמה פעמים, וכמו חבר ותיק, נחמד לפגוש אותו שוב בכל שנה. הוא אינו משתנה, אבל אנחנו מן הסתם משתנים, ובכל פעם אנחנו מגלים בו דברים שלא ראינו בעבר. כל שנה אני מוצאת את עצמי תוהה: "איך לא שמתי לב לזה קודם?"
  • אולי מקור העוצמה הוא העושר של הדיונים בפרשת השבוע. בכל שבוע דנים בפרשה יהודים שונים מאוד זה מזה. היום אפשר למצוא באינטרנט דרשות לפרשת השבוע של אנשים וגופים מכל גווני קשת הזהות היהודית: אש התורה, ידיעות אחרונות, חב"ד, בית אבי חי, עוז ושלום, ועוד ועוד. שבעים אתרים לתורה… כל אדם וכל גוף דורשים את אותן המילים אך מוצאים בהן רעיונות שונים, ולעתים אף סותרים. יש שמוצאים בפסוקים תמיכה באמונות שלהם, ויש שהפסוקים מערערים את תפיסותיהם, והם מתווכחים אִתם בכל כוחם, אך איש אינו מוותר על ההתמודדות. כולם דורשים את הטקסט, דורשים למצוא בו משמעות עבורם ועבור העולם שלנו. "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" מלמדת המשנה, ואנחנו אכן הופכים בה, וכולנו בתוכה.
  • בשבילי אולי העוצמה נובעת מהזיכרון שלי את עצמי בבת המצווה שלי, עולה לתורה בפעם הראשונה (בחרדה רבה. אני זוכרת עד היום את שיחת ההרגעה/העידוד/"את חייבת לעשות את זה!" של אבי היקר), קוראת את התורה בטעמי המקרא, "בדיוק כמו הבנים", ואת הדרשה שנשאתי על הפרשה. כך התחברתי למנגינה העתיקה ולשיח בין הדורות – בקולי ובנימה האישית שלי.
  • ואולי דווקא מפני שאני יהודייה ליברלית, ומאמינה שהמסורת חייבת להתפתח, נעים לי שיש עוגן יציב שנשאר כפי שהיה תמיד. אני מברכת על שינויים בתפילה, בהלכה ובאורח החיים היהודי, ובאותה שעה אני מברכת על דבר אחד שאינו משתנה – הטקסט. שני הקצוות האלה – היציב מחד גיסא, והמתחדש מאידך גיסא – יוצרים כנראה איזון מוצלח ביותר עבורי.

ואולי, כפי שכותב יהודה עמיחי, אין לנו בררה, אנחנו והתורה פשוט כרוכים זה בזה, מתגלגלים יחדיו משבוע לשבוע, משנה לשנה –

תָּנָ"ךְ תָּנָ"ךְ אִתָּךְ אִתָּךְ, כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה,

מִפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַד וְזֹאת הַבְּרָכָה

וּבַחֲזָרָה אֲנַחְנוּ מִתְגַּלְגְּלִים יַחְדָּו

וְכָל שָׁנָה אַהֲבָתֵנוּ מִתְחַדֶּשֶׁת.

תּוֹרָה תּוֹרָה הוּרָא! הוּרָא!

וְלִפְעָמִים אָנוּ עוֹבְרִים בְּלַיְלָה אֶחָד

אֶת מַה שֶּׁסֵּפֶר תּוֹרָה עוֹבֵר בְּשָׁנָה שְׁלֵמָה,

וְלִפְעָמִים בְּיָמִים טוֹבִים וּרְגוּעִים

אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לְהִתְגַּלְגֵּל הָלְאָה

מֵעֵבֶר לַתּוֹרָה, מֵעֵבֶר לְמוֹת מֹשֶׁה,

דֶּרֶךְ מְלָכִים וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים עַד

דִּבְרֵי הַיָּמִים, עַד דִּבְרֵי הָאַהֲבָה

וְחָזְרָה לִבְרֵאשִׁית, עַד לִבְרִיאַת הָאוֹר וְהָעוֹלָם…

(יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, עמ' 28)

 

 נ"ב. ולמרות כל זאת, אתם באמת מוזמנים לכתוב גם על נושאים שאינם קשורים לתורה ולפרשת השבוע!

 

על הכותבת:

דינה טלר מנהלת האגף למשאבי למידה בקרן תל"י. התחילה את דרכה בתל"י כאם לארבעה בנים שלמדו בבית ספר תל"י בית וגן.  הצטרפה לצוות בית הספר, הדריכה מורים ולימדה את תחומי היהדות. בשנת 2006 הצטרפה לצוות הכותבים של תכניות הלימודים בקרן תל"י, ונשארה שם מאז. 

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

 

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן