פרשת ויקרא, ויקרא, פרקים א-ה

25.3.17 כ"ז אדר תשע"ז

ד"ר מריאנה רוח-מדבר

ספר ויקרא, שבו אנו מתחילים לקרוא השבוע, מכוּנֶה בתלמוד "תורת כהנים", ולא בכדִי. הספר משופע בתיאורי קורבנות ובדקדוקי הטקסים שהכהנים היו מופקדים עליהם, בעיקר טקסים הקשורים בטומאה, בטהרה, בצרעת ועוד.

הפרטים הללו, שנשמרו בספר הספרים הקדוש שלנו, מעוררים ברבים אי-נוחות. האומנם אלוהינו רצה בקורבנות?! מה בין שחיטה של חיות לבין רגש דתי ורוחני?! האומנם חשוב לנו לדעת בדיוק כמה סולת יש להקריב, ואיזה קורבן מתאים לאיזה חטא?! האם זה מה שצריכה התורה לפרט?!

 

נסיון 5 לתמונה

דעה ביקורתית שכזו איננה חדשה כלל. היא נשמעת כבר במקרא עצמו מפי נביאים. למשל, ישעיהו הנביא (א, יא-יג) אומר בשם ה': "לָמָּה לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם?! שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת… וְדַם פָּרִים… לֹא חָפָצְתִּי… לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא. קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי!"

לפער הזה, בין תורת הכהנים המפורטת לבין הביקורת על הקורבנות, מתבקש הסבר.

אחד ההסברים הוא שהנביאים לא התנגדו לקורבנות, אלא הביעו מחאה חברתית: הקורבנות אינם תחליף לכוונה ראויה ולהתנהלות מוסרית. אי אפשר להגיש קורבן בידיים מוכתמות בדם חפים מפשע. כך, למשל, מיכה (ו, ו-ח) פותח בשאלה רטורית: "הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים?!", ומשיב שרצון ה' ממוקד בהתנהגות היום-יומית: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ."

הסבר אחר לפער הזה הוא שלא אלוהים הוא שזקוק לקורבנות אלא הם צורך אנושי, דרך לעבודת אלוהים ולביטוי הרגש הדתי. דעה זו מפורשת, למשל, אצל הרמב"ם (מורה נבוכים ג' ל"ב).

אבל אפשר גם להציע הסבר נוסף ונועז יותר לדעתי: האם ייתכן שאכן קיימות גישות שונות זו מזו לעבודת ה' במסור(ו)ת שלנו? כן, היו בעם ישראל מסורות שונות ומנוגדות בשאלות מהו רצון ה', מהי  דרך הפולחן הראויה, מה נמסר לנו משמיא, ומה עשו קדמונינו הלכה למעשה. המסורות השונות האלה – חלקן בעד קורבנות וחלקן נגד קורבנות – נכרכו יחדיו בספר אחד, והשימור והחיבור של הדעות השונות הללו קוּדש על ידינו.

אפילו בשאלה המפורשת אם בני ישראל עסקו בעבודת הקורבנות במקדש הנודד במדבר, יש מחלוקת. הדעה האחת מופיעה בתורה: ספר ויקרא מתאר את דברי ה' למשה במדבר בנוגע לפולחן הכהני, וגם בחומשים אחרים מצוין לא אחת כי משה ואהרן מקריבים קורבנות. אולם תורת הנביאים גורסת אחרת בעניין מה שנהג בזמנים הקדומים. עמוס הנביא (ה, כה) מקשה: "הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר?!" דבריו של ירמיהו הנביא (ז, כב) מפורשים עוד יותר: "לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח!"

אם כן, בתוך המקרא עצמו אנו מוצאים אמירה נועזת הדוחה את המסורת הכהנית וטוענת שאין לה בסיס, שלא כך היה מקובל בעם ישראל, ושהקורבנות אינם חלק מברית סיני. אם כך הוא הדבר, למה נכלל ספר ויקרא בתורה? דווקא עבורנו, אנשי העולם המודרני הסולדים מרעיון הקורבנות, ספר זה מנכיח שהתורה כוללת דעות שונות, ושהמסורת שלנו משַמרת מגוון זיכרונות. עם ישראל מורכב משבטים רבים, ממגוון דרכי פולחן, ובהן גם הפולחן הכהני.

האם גם אנחנו נשכיל לשמר ולהכיל בתוך המרחב המשותף והמקודש שלנו דרכי חיים, אמונות ומנהגים שקשה לנו איתם, בדומה למסורת רבת הפנים שירשנו?

חִשבו: עד כמה אתם פתוחים להכיל – בתוך מה שאתם מחשיבים כ"יהדות" או כקדוּשה או כפולחן ראוי – תכנים הרחוקים מליבכם לגמרי?

 

על הכותבת

ד"ר מריאנה רוח-מדבר מנהלת את תחום הרוחניות בקרן תל"י, ואת אתר "נשמה יתרה" – המכון לחינוך רוחני של הקרן. היא גם הקימה ומנהלת את התכנית האקדמית "רוחניות" המקנה תואר שני MA ביהדות במכון שכטר ללימודי היהדות (אם אתם מעוניינים בתואר ראשון במיסטיקה ורוחניות דווקא, גם מסלול כזה היא הקימה, במכללה האקדמית צפת).

תמונה לפרסוםתמונה לפרסום2

אתם מוזמנים להיכנס לאתר "נשמה יתרה", שבו שפע מקורות רוחניים, סרטים ושירים רוחניים, מושגים רוחניים וגופים העוסקים בחינוך רוחני, ואפשר לחפש בו  לפי שכבת גיל, לפי נושא וכו'. המאגרים גדלים כל הזמן, ואתם מוזמנים לתרום להם חומרים משלכם!


לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לקבלת מייל שבועי- לחץ/י כאן