פרשת ויצא, בראשית, פרקים כח-לב

4.12.16 ד' כסלו תשע"ז

נעה יובל-חכם

 

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית, כח, י).

פרשת ויצא פותחת במנוסה: יעקב בורח לחרן מפני אחיו עשיו. מסלול הבריחה לחרן הוא, למעשה, המסלול ההפוך למסלול שעשה סבו אברהם בתחילת פרשת לך לך:

"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית, יב, ה).

אברהם יצא מחרן אל ארץ כנען, ויעקב עוזב את ארץ כנען וחוזר לחרן. כמו סבו אברהם גם הוא הולך אל הלא נודע, גם הוא בוודאי חושש וחרד מפני מה שצפוי לו.

אולם יש גם הבדל ביניהם: אברהם יצא מחרן במצוות האל:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית, יב, א),

ואילו יעקב יוצא במצוותם של בני אדם: של אביו ושל אמו: אמו רבקה מצווה עליו לברוח מפני עשיו המבקש להורגו בגלל גניבת הברכה, ואביו יעקב מצווה עליו לצאת לחרן כדי למצוא לעצמו כלה.

איזה מסע היה קשה יותר, לדעתכם, של אברהם או של יעקב?

ביטוי יפה לחרדות של יעקב ביציאתו את ארץ כנען אפשר לראות בציור של הצייר הישראלי אָבֵּל פַּן משנת 1950 לערך:

הגוונים השולטים בציור הם צהובים-חומים, צבעי המדבר. ברקע – שממה, אין אדם, אין עץ. מקל ההליכה של יעקב רומז לכך שצפויה לו עוד דרך ארוכה, ובניגוד לסבו שיצא עם אשתו, עם בני משפחתו ועם רכוש רב, יעקב יוצא לבדו, בלי אנשים שילוו אותו ובלי רכוש.

אולם כבר בתחילתה של הדרך חולם יעקב חלום הנותן משמעות עמוקה להמשך המסע:

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו…" (בראשית, כח, יב-יג).

מהי משמעותו של הסולם? סולם הוא האפשרות להעפיל מעלה, לעלות מבחינה פיזית ורוחנית. סולם יעקב מקשר בין שמים לארץ, בין הזמני לנצחי, בין האדם לאלוהיו. הסולם ניצב על הארץ, ראשו מגיע השמיימה, ובראש הסולם ניצב האל. עם זאת, לסולם שני כיוונים: עלייה וירידה. המלאכים שרואה יעקב בחלומו עולים ויורדים בסולם.

אמנם יעקב רואה בחלומו מלאכים, אבל התנועה המתמדת – עלייה-ירידה-עלייה-ירידה – היא דווקא אנושית מאוד. כולנו נמצאים בתנועה כזאת כל העת, משתדלים לעלות ולהתרומם מעלה, אבל לפעמים גם יורדים מטה. כולנו שואפים למעלה, לרוחני, לנשגב, ובונים לעצמנו כל מיני סולמות כדי לממש שאיפה זו. כולנו רוצים להתנתק קצת מן החומריות ולהגיע לרוחניות, אבל יש לזכור כי השלבים בסולם שבעזרתם אנחנו עולים, משמשים לעתים גם לירידה, וגם זה, כנראה, חלק מן הטבע האנושי.

ר' נחמן מברסלב אמר: "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה" (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה כ"ב).

ר' נחמן מברסלב לא רק שאינו שולל את הירידה – הוא רואה בה תכלית ומטרה. דווקא מן המקום הנמוך אפשר וצריך לעלות למעלה. וכך גם אצלנו ואצל תלמידינו.

שבוע טוב!

 

על הכותבת:

ד"ר נעה יובל-חכם היא מרצה ויועצת אקדמית במסלול אמנויות ביהדות ובמסלול לימודי ארץ ישראל במכון שכטר.

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

לא קיבלת את המייל מאיתנו, אך היית רוצה להצטרף ולקבל בכל שבוע את "פותחים שבוע"?
להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן