פרשת ויחי, בראשית, פרקים מז-נ

7.1.17 ט' טבת תשע"ז

ברכות וקללות בגן החיות

הרב גיל נתיב

  

חידה: יהודה – גור אריה, יששכר – חמור גרם, דן – נחש עלי דרך, נפתלי – איילה שלוחה, יוסף – בכור שור, בנימין – זאב יטרף. איזה מהדימויים האלה איננו מופיע בברכות יעקב לבניו בפרשת ויחי?  

תשובה: יוסף איננו נמצא בקרנבל החיות של יעקב. הכינוי "בכור שור" הוענק לו בברכת משה (דברים לג, יז).

תמונה קשורה

 

האם נעלב יששכר כאשר אביו כינה אותו "חמור גרם"? לכינוי "חמור" יש היום  משמעות שלילית, אך לא כך בתנ"ך. בחמורים, כמו בבני אדם, יש מיזוג של חיוב ושלילה. החמור יעיל ומועיל לאדם, אך הוא גם קשה עורף, כמו אחד העמים בתנ"ך (חידה: לאיזה עם הכוונה?) על פי המדרש, המשא שהחמור יששכר נושא הוא "עול תורה", כלומר לדימוי האקדמי "חמור נושא ספרים" יש מקור מדרשי! באחרית הימים תהיה עדנה לבעל חיים מועיל זה כי המשיח יגיע רכוב על חמור (זכריה ט, ט). האם המשיח יהיה מזרעו של יששכר, משבט לומדי התורה? הנביא זכריה הדגיש את הענווה שתאפיין את מלך המשיח האמיתי, כי דרכם של מלכים לרכוב על סוס…

והנחש? בסיפור גן עדן קילל אלוהים את הנחש (ג, יד), אך יעקב איננו מקלל את הנחש אלא מאחל לבנו דן להיות "נחש עלי דרך". ברכה זו מתארת את גורל שבט דן ששכן על דרך חשובה שבה עברו גייסות של עמים חזקים ונאלץ לנקוט בטקטיקה של נחש: "הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור" (בראשית, מט, יז).

האריה היה ונשאר מלך החיות, והוא משמש סמל לערי בירה ומלכים. לעומת התדמית החיובית של האריה, כלפי הזאב יש חשדנות: הוא לא הסתפק בבליעת סבתהּ של כיפה אדומה, אלא עטף עצמו בבגדיה והעמיד פנים של סבתא אוהבת. אולי בגלל התדמית הזאת טענו הרומאים ש"אדם לאדם זאב" ולא "אדם לאדם אריה". הזאב שנוא במיוחד על רועי הצאן, אך יעקב אבינו, שהיה רועה צאן מנעוריו, לא חשש לדמות את בן הזקונים האהוב, בנימין, לזאב… מאז ועד היום השמות "בנימין" ו"זאב" הם צמד (חידה: יהודי מפורסם ששמו הפרטי בנימין זאב?).

האיילה היא צמחונית. מה הקשר בין שבט נפתלי לאיילה? תכונת הזריזות והמהירות –  האיילה היא "קלה לרוץ" (רש"י לבראשית, מט, כא).

היינו מצפים מיעקב שיצמיד את הדימויים לחיות טרף לבנים שמעון ולוי. חטאם של שמעון ולוי, אשר "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (מט, ו), היה חטא כפול: שפיכות הדמים של תושבי שכם ונכונותם לשפוך את דמו של אחיהם יוסף. הקנאות והאלימות שלהם כלפי תושבי הארץ שאינם בני ברית היא זרע פורענות שהוביל לאלימות בתוך עמנו. עונשם של שמעון ולוי  היה שלא תהיה להם נחלת קבע בארץ. אך יש שני צדדים שונים למטבע של "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל " (מט, ז): צד שלילי אצל שמעון שלא הצליח להחזיק בנחלתו, וצד חיובי במורשת שבט לוי –  הם לא יזכו לנחלה כדי  שיתמסרו לתפקידם. והלקח לדורות הוא שמי שמקדיש עצמו לעבודת אלוהים ולמנהיגות רוחנית לא יהיה בעל נחלה ולא ינצל את מעמדו לצבירת רכוש ולהשתלטות ע"י 'הון =שלטון' על בני עמו.

לקנאות ולאלימות אין גבולות: מי שהרג את תושבי שכם ללא הבחנה, יקל בעיניו להרוג את אחיו יוסף. בדקירה אחת נהרגים המדיינית כזבי בת צור וזמרי, נשיא בישראל. מי שהביע אהדה לברוך גולדשטיין על רצח מתפללים מוסלמים בחברון סלל את הדרך לרצח יצחק רבין בידי יהודי. יהי רצון שצאצאי שמעון ולוי בתוכנו יהיו כתלמידיו של אהרון ולא כזרעו של אהרון: אוהבי שלום ורודפי שלום, אוהבי הבריות ומקרבים לתורה שכל נתיבותיה שלום.          

על הכותב:
הרב ד"ר גיל נתיב– רב קהילת "הכרם" בכרמיאל. בעבר שימש כרב בקהילות מסורתיות שונות בארץ (ביניהן "מוריה", "מגן אברהם") ובקהילה הפרוגרסיבית "בית וורשבה" בפולין. מורה ומרצה לתלמוד ומדרש במוסדות אקדמאיים ובתי מדרש. אב לשלושה וסב לשבעה. בזמנו הפנוי נהנה מלימוד גמרא, ריקודי עם וכתיבת שירים.

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

לא קיבלת את המייל מאיתנו, אך היית רוצה להצטרף ולקבל בכל שבוע את "פותחים שבוע"?
להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן