פרשת ויגש, בראשית, פרקים מד-מז

31.12.16 ב' טבת תשע"ז

שלום טרם

 

פרשת ויגש מתחילה בעימות בין יהודה ליוסף. יהודה, מנהיגם הכריזמטי של האחים, נושא נאום נרגש, ובו הוא מקבל על עצמו אחריות ומציע בנחישות ובאומץ לשמש ערב לבנימין.

ערבות היא אחריות למישהו אחר. יש כמה דרגות של ערבות, והגבוהה שבהן היא ערבות לחיי אדם. מעניין לראות סיפורים על ערבות שכזאת בתרבויות אחרות. לפני כאלף שנה סופר סיפור הנקרא "העָרֵב":

עדר גמלים עבר ליד מטע. אחד הגמלים הכניס את ראשו לתוך המטע ושבר ענף עמוס פרי. בעל המטע שהיה במקום הרים אבן והשליכה על הגמל. הקליעה הייתה מדויקת והגמל מת במקום. בעל העדר הרים את אותה האבן והשליך אותה בחמת זעם לעבר בעל המטע, וגם הפעם הייתה הפגיעה קטלנית. כשהבין בעל העדר את תוצאות מעשהו, קפץ על הגמל המהיר ביותר וברח מהמקום.

לאחר זמן לא רב נתפס בעל העדר והובא למשפט לפני אדונֵי הארץ. לא עזרו לו כל הטיעונים על השתלשלות האירוע, נגזר דינו להוצאה להורג!

כשהבין הנאשם כי דינו נגזר ונחתם, ביקש מהשליט לדחות את ביצוע גזר הדין בשלושה ימים כדי שיוכל ללכת למקום מושבו להסדיר את ענייני המשפחה. הוא נשבע שלאחר שלושה ימים יחזור ויישא את עונשו.

השליט היה מופתע למשמע הבקשה, והתנה את הסכמתו בכך שהנאשם יפקיד אדם שיערוב לו, ואם לא יחזור בתום שלושת הימים, יוצא הערב להורג במקומו.

עברו שלושת הימים, הגיעה שעת ביצוע גזר הדין, והנאשם לא חזר. איש לא האמין שהוא יחזור, והשליט, נאמן לפסק דינו, ביקש להביא את הערב לפרוע את העירבון.

המתח היה עצום, בכיים של בני משפחתו של הערב נשמע מכל עבר. התליין עמד לכרוך את החבל סביב צווארו, ולפתע נשמעה צעקה מרחוק – "לא, לא, אני כאן!!!"

היה זה קולו של הנאשם. המולה של שמחה, פליאה ועצב מילאה את האוויר. השליט קם מכיסאו ונעמד מול שני האנשים.

"מדוע חזרת?" שאל את הנאשם, "אם לא היית חוזר יכולת לזכות בחיים".

"חזרתי, כי אני איש של נאמנות ואמת. הבטחתי לחזור!" השיב הנאשם.

"אם כן, למה היה חשוב לך כל כך ללכת?" שאל המלך. הנאשם החל להתקדם לעבר התליין והסביר: "אלמנה מטופלת בילדים הפקידה בידי כסף וחפצים יקרי ערך, ואני החבאתי אותם במקום שאיש מלבדי לא ידע עליו. חזרתי כדי להשיב לאלמנה את רכושה, שאם לא כן היה אובד לעולם. כעת אני יכול למות בלב קל".

שמע השליט את דברי הנידון למוות, ופנה אל הערב: "האם אתה קרוב או ידיד של הנאשם?"
– "מעולם לא ראיתי את האיש קודם", השיב הערב.
– "אם כך, מדוע סיכנת את חייך? ברור היה לך שהייתי עומד על כך שתומת במקומו".
– "עשיתי זאת כדי להוכיח כי יש עוד אנשים בעלי מידות טובות הראויים לאמון".

השליט השתתק לזמן מה, ואז פנה אל הנאשם והודיע כי הוא משחרר אותו לביתו, וישלם פיצויים למשפחת המת מכספי השלטון.

כשנשאל על פשר התנהגותו אמר: "הוכח היום כי עדיין יש אנשים בעלי מידות טובות ודוברי אמת הראויים לאמון. לי נותר להוכיח כי יש גם שליטים רחומים ונדיבים.

אשוב לדברי יהודה, הערב בפרשה שלנו: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מד, לב).

סיפור העם וגם הסיפור של יוסף מציגים שניהם דוגמאות דרמתיות ואף קיצוניות של ערבות. הם מזמינים אותנו לבדוק באיזו מידה אנחנו נדרשים לקבל אחריות בחיינו, ועד כמה אנו מוכנים להסתכן בעבור אחרים או בעבור ערכים שאנו מאמינים בהם.

 

על הכותב:

שלום טרם ניהל את בית הספר תל"י אלונה בשנים 1986–2015. היום הוא מלווה רוחני בקרן תל"י – ומספר סיפורים.

לחצו כאן לקריאה נוספת על מסורת מספרי הסיפורים (ויקיפדיה)

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן