פרשת בראשית, בראשית, פרקים א-ו

27.10.16 - כ"ה תשרי תשע"ז

הרַבָּה דקלה דרוקמן
 
מועדים לשגרה!
 
חגי תשרי מביאים איתם איזה קסם. תחושה של התחדשות, התחלה חדשה. זמן לרפלקציה על מה שהיה ומה שצופנת לנו השנה שמתחילה.
 
בסיום החגים יש כניסה לשגרת היום-יום. השגרה המוכרת והטובה, עם פנאי להתרגל ולהספיק, לעשות ולהיות. ומה עם כל ההבטחות שהבטחנו לעצמנו לשנה החדשה? האם תחושת ההתחדשות נשארת איתנו גם בחיי היום-יום השגרתיים? מה קורה כשכל שיאי החג, הטקסיות, המפגשים וכל התחושות שהם עוררו הולכים ומתרחקים?
 
נעמי שמר כתבה על כך בשירה "יש לי חג" (לשיר המלא  לחץ/י כאן )-
"כשתאלם תרועת הפסטיבלים
ילבלבו שירי אהבתי
אני יכול לשמוח איך שבא לי
וזהו זה החג האמיתי
 
יש לי יום יום חג
יש לי חג יום יום
יש לי יום יום חג
הללויה
 
התינוקות פתאום יודעים ללכת
ובני השש יודעים פתאום לקרוא
והאופה אופה לי את הלחם
וזהו זה החג בהדרו"

יש קסם אמיתי ביום-יום,  בדברים שנראים לנו קטנים ומובנים מאליהם – אהבה שיש בחיינו, לחם טרי, מפגש, נתינה.  ויש צמיחה והתחדשות סביבנו כל הזמן. רק צריך לכוון אליה את העין והלב ולהבחין ביופייה ובקסמה.

שירה של נעמי שמר אינו מדבר על חגים שמרוממים אותנו משגרת היום-יום, אלא על הפיכת היומיום עצמו לסיבה לחגיגה.
 
וכיצד עושים זאת? ראשית כל  בפיתוח מודעות לטוב שסובב אותנו. התפילה היומית מתחילה במילים-
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
הודיה על תחילתו של עוד יום, על היותנו כאן. המילים "רבה אמונתך" צופנות סוד. אמונתך = האמונה של האל. אנו מודים לאל על שהוא מאמין בנו, ביכולת שלנו לעשות טוב.
גם ברכות השחר, הנאמרות בבוקר, הן תרגיל במודעות והכרת תודה על הדברים הקטנים שהם בעצם גדולים מאוד- היכולת להתעורר, לראות, לנוע בחופשיות. הבגדים שיש לגופנו, המזון והצרכים הבסיסיים שמתמלאים לנו, החירות שלנו- קל לקחת אותם כמובן מאליו ולשכוח עד כמה אנו בני ובנות מזל.
 
גם לאה גולדברג מבטאת את  הכמיהה הזו בשירה "למדני אלוהי" ( לשיר המלא לחץ/י כאן)-
"…למד  את שפתותי
ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
לבל יהי יומי
עליי כתמול שלשום
לבל יהי עליי
יומי הרגל".
 
היכולת להכיר בטוב ולראות את חידוש הזמנים והעתים, את צמיחת האנשים והטבע סביבנו, את החידושים שבתוך השגרה, מרחיבים את לבנו ומאירים את יומנו. זה תרגול יומיומי שאפשר לעשות. מעניין לקרוא את ברכות השחר בתשומת לב, ולחשוב אילו ברכות משלנו היינו רוצים להוסיף להן בכל יום, או ביום הספציפי הזה.
 
למורשת היהודית ישנה המלצה כיצד ביכולתנו לשנות הרגלים ולחדש דברים בחיינו- "קביעת עתים לתורה". כדי להכניס למידת תורה  לחיים, על האדם לקבוע זמנים מוגדרים ללימוד, אחרת הלימוד יידחק הצידה במרוצת  העשייה היומית. כך גם חלומות ורעיונות גדולים נוטים להתממש רק אם מפנים להם מקום וזמן מוגדרים בחיינו. הכניסה לשגרה מזמנת לנו אפשרות לתכנן כיצד להכניס את כל החלומות והשאיפות שלנו לשנה הקרובה אל תוך לוח הזמנים שלנו ולפנות להם מקום להתגשם.
 
מה השאיפות שלכם לשנה הקרובה? ואיך ניתן לתת להן ביטוי וזמן בחיי היום יום?
התורה מתחילה בפרשת "בראשית" בתיאור בריאת העולם, ומסתיימת במילה "ישראל". ישנו מעבר מהבריאה האלוהית לאדם. ללמדנו שעלינו בני האדם מוטלת החובה והזכות להמשיך את מעשה הבריאה, בבריאה היומיומית ובחידושים שאנו מחדשים בעולם מידי יום ביומו.
 
שנזכה לברוא ולהתחדש, ולחגוג את השגרה. שנה טובה ומבורכת!
 
על הכותבת:
דקלה דרוקמן, הוסמכה לרבנות בבית המדרש ע"ש שכטר. החלה השנה לעבוד בקרן תל"י כאחראית על תחום בני ובנות מצווה. בנוסף משמשת כמנחה פדגוגית ומלווה רוחנית בבתי ספר תל"י בירושלים והסביבה. אחראית על תוכנית "פותחים שבוע", במסגרתה נשלח כל שבוע דבר תורה למנהלים, רכזים של בתי ספר תל"י ועובדי קרן תל"י. עוסקת במוסיקה, תפילה ופיוט. מתמחה בעבודה עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.
 
לתגובות והערות- לחץ כאן