פרשת בא, שמות, פרקים י-יג

28.1.17 א' שבט תשע"ז

הרב אור זוהר

בסרט ההוליוודי הקלאסי "עשרת הדיברות" פרעה ומשה הם אחים המתמודדים זה מול זה בקרב פסיכולוגי רוחני בין שני אחים-נסיכים-יריבים. זוהי פרשנות הגיונית ומעניינת למדי, הרי משה אכן גדל בארמון כבנה המאומץ של בתיה, הלוא היא בת פרעה. על פי פרשנות זו, כל אח הוא ראי נשמתו של אחיו, והוא מנסה לגבור עליו בכוח עוצמתו ורצונו. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם פירוש רש"י לפסוק "בֹּא אֶל פַּרְעֹה". רש"י שואל מדוע נאמר "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" ולא "לֵךְ אל פרעה", ועונה כי משה היה צריך לבוא אל פרעה שבקרבו, ובמילים שלנו – להעז להתמודד עם הפחדים והצללים שדמותו של פרעה מעלה בתוככי תודעתו שלו.

בפירוש לפרשת בֹּא בספר הזוהר[1] מובא דיון בצד האפל של הספירות, מעין מדריך מיתולוגי לתורת הרע ולהתמודדות עם צִדה האפל של הנפש. שם מצוין כי ה' הוביל את משה בתוך חדרי לבו ובתוככי נשמתו עד שהגיע למקום הפנימי ביותר, ודווקא שם פגש באותו "פרעה". במסגרת הדיון הזה הם מצטטים את הנביא יחזקאל באומרו: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּים (תנין) הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו:  אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל, כט, ג). יחזקאל משווה את פרעה לתנין הרובץ בתוך היאור, וספר הזוהר מפרש שהיאור הוא כ"נהר של אור" שבו רובץ תנין, סוג של מפלצת מיתית, דרקון או נחש, הסבורה כי היא יצרה את הנהר שהיא שורצת בו, ושממימיו היא שותה ואשר אורו מחיה אותה. זהו חטא ההיבריס, האגו, הגאווה, עולם הצללים של נשמתנו שלנו, זה המקטין והמגביל אותנו מלהיות מה ומי שהיינו יכולים להיות אלמלא היינו שבויים בצלליו.

אותו תנין הכרחי הוא. כפי שאין הנהר זורם בלי גדות התוחמות אותו ומסמנות את כיוון זרימתו, כך אין נשמת האדם בעולם הזה יכולה להיות בבחינת "אורות", בלבד, ותמיד יהיה מצוי בנו אותו "תנין", בבחינת עולמות הצללים בעמקי נשמתנו הדורשים את בירורם ואת תיקונם. בפירושם לפרשת בא מסבירים מקובלי הזוהר כי רוב מאמציו של המקובל, או של כל אדם הפועל למען תיקון עולם צריך להיות קודם כל ברובד ההתמודדות הפנימית שלו עם מה שצריך בירור ותיקון בעמקי נשמתו. לפי תפיסה זו, נשמת כל אדם היא בבחינת צלם אלוה שחל בה איזה שבר וקלקול ופגם, וככל שאדם מצליח לתקן בנשמתו את השבר הזה, כך הוא משתתף בתיקון העולם.

ועל כך אמר הרבי מלובביץ': "גדול שורש הכלים משורש האורות", וכוונתו שרבים סבורים כי המאמץ הרוחני משמעותו "למצוא את האור", אולם המאמץ הרוחני האמיתי הוא לזכך דווקא את הכלי, כלומר את כלי הנשמה של כל אחד ואחת מאתנו, כדי שיהיה ראוי לקבל את שפע האור האלוהי המתגלה בנו.

מכאן שהביטוי "בֹּא אל פרעה" – כוונתו- פרעה שבי, זה שאינו מאפשר לי להשתחרר, להתקדם ולהתפתח, פרעה המשעבד לעתים גם את סביבתי ואת הסובבים אותי, ככל שאני מוּנע מתוך פחד, רצון בשליטה, או רצון לכפות על אחרים את עמדותיי. "בא אל פרעה", ולא "לך אל פרעה" – כי תמיד קל יותר למצוא את "פרעה" באדם שעומד מולי ולהאשים אותו, מלהתמודד עם הפרעה שהוא אני, זה שאני ולא שום אדם אחר אחראי לקיומו. והסוד הוא – ככל שאנו מעזים לבוא אל חדריו של אותו פרעה, וככל שאנו מעזים להתמודד עמו, כך גדול האור הנגלה לנו כשאנו יכולים, כמו משה, לעמוד מול עצמנו ו"לבוא אל פרעה". 

תמונה 2

[1] ספר הזוהר הוא מדרש יהודי-קבלי-מיסטי על התורה, העוקב אחר פרשות השבוע. הקטע הנדון נמצא בזוהר חלק ב' דף לד עמוד ב' ואילך.

 

על הכותב:
הרב אור זוהר הוא רב רפורמי, מוזיקאי, קבליסט עכשווי, מלווה רוחני בקרן תל"י, תושב היישוב הררית. אור זוהר הוא הרב של קהילת מעלות טבעון בקריית טבעון ורב המיזם הרפורמי האזורי במועצה אזור משגב. בעת האחרונה הוציאו הרב אור זוהר ואשתו פליזה את אלבומם השני "מקולות מים – שירה מקודשת", ובו 13 לחנים מקוריים לתפילות שבת מסורתיות.

להזמנת עותק של האלבום ישירות מהיוצרים ולהזמנת הופעות וסדנאות-  לחצו כאן

להאזנה ולהורדה דיגיטלית של האלבום באתר CD Baby  לחצו כאן.

 

לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

לא קיבלת את המייל מאיתנו, אך היית רוצה להצטרף ולקבל בכל שבוע את "פותחים שבוע"?
להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן