פרשת אחרי מות-קדושים, ויקרא, פרקים טז-כ

29.4.17 ג' אייר תשע"ז

עדי שרצר

הפרשות "אחרי מות" ו"קדושים" נקראות השנה באותה השבת. סמיכות הפרשות מעלה שאלה בדבר הקשר שבין הנושאים הנידונים בהן, ומתוך כך גם על הקשר שבינן לבין הימים הלאומיים שאנו מציינים בתקופה זו. שתי הפרשות עומדות בצל האירוע הטראומטי שקדם להן – מותם של בני אהרון. מותם של השניים היה מושא לפרשנויות רבות לאורך השנים, אך נדמה כי התורה רצתה במכוון להותירו עמום, אולי מתוך מסר עמוק שבעולם החיים והמוות לא לכל שאלה יש תשובה. כך או כך, ברור כי מוות זה היה קשור בטעות שעשו בעבודת המשכן.

בפרשת אחרי מות מנחה ה' את משה בכללי הטקס של אוהל מועד: כיצד יש להגיע אל הקודש, מהו סדר עבודת הכוהנים, כיצד לנהוג בקורבנות הציבור ועוד. כללים אלו מצטיירים כתולדה של האירועים הקשים הקודמים. לאחר שהובהרה הסכנה שבאש הזרה מובהרים כללי הטקס – מה ראוי ומה אינו ראוי, כיצד באים אל הקודש וכיצד אין באים אליו. הלכות אלו אינן נוגעות לכל אדם בביתו, אלא לכוהנים בלבד ולרמה הטקסית-לאומית.

אולם לקראת סופה של פרשה זו, וביתר שאת בפרשת קדושים, משנה הכתוב את מגמתו ומתחיל לפרט נורמות הקשורות להתנהגותו של האדם בתוך הבית פנימה: איסורי עריות, דיני כשרות, איסור על הונאת הגר, ועוד סדרה ארוכה של מצוות. מצוות אלו נוגעות לכל אדם מישראל, ומתייחסות בחלקן הגדול למרחב הפרטי.

ההלחמה של שתי יחידות טקסט שונות כל כך זו מזו מעוררת תמיהה: מה בין דיני המשכן לבין מצוות הנוהגות בד' אמותיו של אדם? מה בין מצוות המכוונות לכוהנים בלבד למצוות הנוגעות לכל אדם מישראל? מה בין מצוות הקשורות לטקסי המשכן למצוות הקשורות לחיי היום-יום?

תמונה- מרכז ההסברה

התאוריה של חקר הטקס מספקת תשובה מעניינת ומעוררת מחשבה על שאלות אלו, וממנה ניתן להשליך גם על הטקסים הרבים שבהם מקיפה אותנו המציאות הישראלית בתקופה שלאחר הפסח.

אנטואן דה-סנט אכזופרי שתל בספרו "הנסיך הקטן", דיאלוג מעניין בין הנסיך לבין השועל: "אנחנו זקוקים לטקסים", אומר השועל לנסיך. "מה זה טקס?" שואל הנסיך בגילוי לב; "זה הדבר המבדיל יום אחד מכל שאר הימים ושעה אחת מכל השעות", עונה השועל, ובכך מבטא את ההבנה הרווחת של המושג.

אכן, כך נראים הדברים במבט ראשון: סדר פסח הופך את ליל פסח ללילה שונה מכל הלילות, המוזיקה הנוגה ברדיו ביום הזיכרון מבחינה בינו לבין כל יום אחר, וטקס הדלקת המשואות או טקס הענקת פרסי ישראל מאפשרים לנו הישראלים להתמקד בנושאי עומק שאינם תמיד עולים על סדר היום במהלך השנה.

אולם חוקרי הטקס טוענים שהקשר בין הטקס לבין מציאות החיים מורכב הרבה יותר. הטקס לא רק מפריד בין יום חול לבין חג, אלא גם מבטא שגרת החיים; הוא לא רק אירוע חגיגי וחולף, אלא גם מנחיל ערכים המשפיעים על התנהלות היום-יום.

נדמה שזה סוד החיבור בין שני החלקים של פרשותינו, בין טקסי הקורבנות לבין הלכות הנוגעות להתנהלותו של האדם בביתו. כללי עבודת המשכן וכללי ההתנהגות בשגרה שלובים אלו באלו, הטקס והערכים הטמונים בו משפיעים על חיי היום-יום מחד גיסא, ומביאים לידי ביטוי את ערכיה של החברה מאידך גיסא.

גם מאחורי הטקסים הממלכתיים של מדינת ישראל עומד עיקרון דומה, ומעניין להתבונן בימים הלאומיים דרך המשקפיים האלה: מה מייצגת העצירה והרכנת הראש בעת הצפירה? כיצד משפיע השילוב בין זיכרון לעצמאות על חיי היום-יום שלנו? מהם המסרים המרכזיים המועברים בטקסים שאנו עורכים או שבהם אנחנו משתתפים? האם אנחנו מקפידים על הדגשת קשרי הגומלין בין הטקס לבין הערכים החשובים לנו? וחשוב מכול – האם הטקסים האלה מדגישים את החזון המשותף לנו ומסייעים לנו בהנחלתו?

 

על הכותב:

עדי שרצר הוא עמית רוטנשטרייך במרכז ללימודי ישראל (מל"י) שבמכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות. בנוסף הוא משמש כיועץ תוכן של מרכז ההסברה – המטה לאירועים וטקסים ממלכתיים ומזכיר הוועדה לבחירת מדליקי המשואות ביום העצמאות. במסגרת עבודת הדוקטורט שלו הוא חוקר את מקומם של מסורות וטקסטים יהודיים בטקסי יום העצמאות.


לתגובות והערות- לחץ/י כאן

לקריאת הפרשות הקודמות של "פותחים שבוע" לחץ/י כאן

להצטרפות לרשימת התפוצה של "פותחים שבוע" לקבלת מייל שבועי- לחץ/י כאן