פיטר ברויגל , עיוורים מוליכים עיוורים, 1568

השם שניתן ליצירתו של פטר ברויגל – "העיוורים מוליכים עיוורים" – ניתן לה שנים רבות אחרי שצוירה. לעתים היא מכונה "נפילת העיוורים". מוביל תהלוכת העיוורים נראה נופל לתעלה, והנפילה המוחלטת של קבוצת העיוורים מודגשת בקו האלכסוני שנוצר על ידי ראשיהם וידיהם של העיוורים ומחוזק גם בעזרת כיוון המקלות והקביים והמבנה המשופע של הקרקע. הקווים האופקיים והאנכיים ביצירה חשובים גם הם. העצים והכנסייה הישרים מנוגדים לכיוון האלכסון המתמוטט של קבוצת העיוורים .

הקבוצה הזאת מעניינת, וגם בה שורר מתח: שני העיוורים הראשונים בשורה כבר נפלו לתעלה או לבור, ואילו האחרים נהנים מספק של תקווה או מתקווה מסופקת שלא יפלו. למשל, העיוור האחרון בקבוצה, מהלך לו שאנן ומרוצה, ואינו מודע לגורל המחכה לו. זאת, כמובן, תקוות שווא כי העיוורים, בהיותם עיוורים, אינם יכולים לחזות מה שניצב לפניהם, אבל הצופים בציור יודעים שגם הם נועדו לחלוק את גורלם עם הנופלים שבראש הטור. יתר על כן, דומה כאילו כל ההתרחשות תגלוש תכף אל מחוץ לתמונה – אל הצופים.

אפשר לומר כי היצירה היא אלגוריה על המצב האנושי – מצב של עיוורון למסלול החיים המוביל את האנושות אל מותה. במבט ראשון אנחנו, הצופים, לועגים לעיוורים הללו, מתוך אשליה שאנחנו יודעים "טוב יותר", אבל הסכנה והטרגדיה הן חלק מהחוויה האנושית של כל אדם, האין כולנו הולכים במסלול החיים כאותם עיוורים הנדחפים לבסוף אל הבור האפל? האם הפילוסופים, הפרופסורים, אנשי העסקים, המדענים וכל המנהיגים יודעים את הדרך? האם המורים יודעים יותר מהתלמידים? האם העיוורון אינו אלא מטאפורה המציגה אותנו כאנשים שאינם רואים את המתרחש לפניהם?

יצירות נוספות של פיטר ברויגל :



כתבות נוספות בעיתון חזרה לעמוד הראשי